אורות העמקים בע"מ נ' עמאד מוחמד חריר

פסק דין

1.בכתב תביעתה, טענה התובעת, חברה העוסקת בשיווק חומרי חשמל, כי הנתבע, קבלן לביצוע עבודות חשמל, נותר חייב לה בגין סחורה שרכש ממנה סך 29,392 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לטענת התובעת, לא שילם הנתבע בגין הסחורה שרכש מיום 1/5/05 ועד 6/9/05 על פי תעודות משלוח חתומות ע"י התובע, סכום המגיע כדי 29,392 ₪. (אציין- שסכום החוב הנומינלי הנטען עמד על סך 29,392 כפי העולה מכרטסת נספח א' לכתב התביעה וזהו הסכום שהופיע בכתב התביעה מבלי שהתווספו אליו ריבית והפרשי הצמדה מיום היווצרות החוב ועד ליום הגשת התביעה).

2.מאידך- בתצהירו שתמך בבקשת רשות להגן טען הנתבע, כי הוא לא קיבל את הסחורה נשוא תעודות המשלוח מיום 1/5/05 ואילך. עוד טען הנתבע, כי כל החתימות המופיעות על תעודות המשלוח אינן שלו.

3.בישיבה שהתקיימה ביום 21/12/08 הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה ימונה מומחה לבדיקת כתב יד לצורך בדיקת השאלה אם החתימות המופיעות על תעודות המשלוח הן של הנתבע.. לבסוף- מינה בית המשפט את מר יצחק חגג, גרפולוג משפטי. לאחר שהצדדים העבירו למומחה מסמכים, לרבות חתימות שאינן שנויות במחלוקת של התובע, נתן המומחה חוות דעתו ביום 28/6/09. עפ"י מסקנת חוות הדעת, קבע המומחה, כי קיימת סבירות גבוהה (רמת סבירות 1 ) שחלק מן החתימות שהופיעו על תעודות המשלוח הן של הנתבע. לגבי החלק הנותר, חמש חתימות במספר, קבע המומחה, כי לא נמצאה התאמה בין כתב היד המופיע עליהן לבין תכונות כתב ידו של הנתבע ולפיכך- לא ניתן לייחס את החתימות לנתבע.

4.בישיבת יום 9/11/09 הסמיכוני הצדדים לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד 1984.

5.בבואי לפסוק בסכסוך בלפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, לקחתי בחשבון כי הנטל להוכיח כי הנתבע קיבל את הסחורה וחתם על תעודות המשלוח רובץ על התובעת. כן לקחתי בחשבון את ממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אשר קבע, כי מרבית תעודות המשלוח חתומות בידי הנתבע ומאידך, כי חלק מן החתימות שעל תעודות המשלוח אינן זהות לחתימות הנתבע . לעניין זה מצאתי, כי אין כל סיבה שלא לסמוך על ממצאי חוות הדעת מטעם בית המשפט, באשר לא הובא כל נימוק, ולו לכאורה, שיש בו כדי להביאני שלא לסמוך על חוות הדעת.

6.כמו- כן הבאתי במניין שיקולי כי סכום תעודות המשלוח, שלפי קביעת המומחה אינן נושאות חתימות בעלות תכונות זהות לחתימות הנתבע, הנו בסך 7,514 ₪ (ראו חוות דעת המומחה- סעיף (ג), יחד עם זאת אני מוצא לנכון לציין, כי בחוות דעתו, התייחס המומחה לכל תעודות המשלוח מלבד אחת שסומנה על ידו 18-א ). בנוסף, הבאתי במניין שיקולי הן שיקול דין והן שיקולי צדק, שמוסמך בית המשפט להביאם בחשבון בעת מתן פסק דין על דרך הפשרה. הבאתי בחשבון העובדה, כי החוב הנטען הוא משנת 2005 . כמו כן הבאתי בחשבון את טענות הצדדים בסיכומיהם.

7.לאחר ששקלתי כל אלה, אני פוסק, כי הנתבע ישלם לתובעת סך 23,500 ₪ (נכון ליום מתן פסק דיני זה) בתוספת סך 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ). הסכום הנ"ל ישולם בשלושה תשלומים שווים, חודשיים ועוקבים החל מיום 5/2/2010 ובכל חודש שלאחריו. במידה ואחד התשלומים הנ"ל לא ישולם במועדו וההפרה לא תתוקן תוך שבעה ימים, אזי תעמוד היתרה הבלתי מסולקת מן הסכום אותו פסקתי לפירעון מיידי, ינוכה ממנה הסכומים ששולמו עד ליום ההפרה והתובעת תהיה רשאית לנקוט בהליכי הוצאה לפועל מיידיים לשם גביית החוב.

8.בנסיבות העניין ולאור ממצאי חוות הדעת, כל צד ישא בהוצאותיו, לרבות בהוצאות ששילם למומחה מטעם בית המשפט.

ניתן היום, כ"ז טבת תש"ע, 13 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: